בית המשפט העליון קיבל הערב (ראשון) פה אחד עתירה נגד החלטת שר הביטחון לסרב באופן גורף כניסתם של כמאה חמישים פלסטינים תושבי איו"ש לשטח ישראל, לצורך השתתפותם בטקס זיכרון משותף לישראלים ולפלסטינים שיערך בערב יום הזיכרון תשפ"ג. נקבע כי יש לאפשר מתן היתרי כניסה לישראל, בכפוף לבדיקה פרטנית ולהיעדר מניעה ביטחונית לכניסתו של מי מהמבקשים להיכנס.

פסק הדין העיקרי נכתב על ידי השופט י' עמית, שהצביע על כך שהחלטת שר הביטחון עומדת בניגוד לפסיקה קודמת של בג"ץ בנושא זה וכי לא ניתנה הנמקה לאי יישום פסיקה זו גם ביום הזיכרון תשפ"ג. "החלטת שר הביטחון ניתנה בניגוד להמלצת מתאם הפעולות בשטחים, שהוא הגורם המקצועי הרלוונטי; למרות החרגת אלפי פלסטינים מהסגר; ולמרות עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה לפיה לא הוצגה תשתית מקצועית-עובדתית שיש בה כדי להצביע על שינוי נסיבות המצדיק סטייה מהמתווה שנקבע בשתי עתירות קודמות.

השופט עמית ציין כי "אכן, יש להניח כי הטקס המשותף הוא לצנינים בעיני חלק מהמשפחות השכולות וחלקים מהציבור בישראל, אך אל מול הפגיעה ברגשות חלק מהציבור, יש להציב את רגשות המשפחות השכולות והחלקים בציבור שמזדהים עם תכניו של הטקס המשותף ומטרותיו. אין לצד זה או אחר בציבור הישראלי מונופול על הדרך שבה משפחה שכולה רשאית לבטא את אבלה ואת כאבה ביום הזיכרון. ביום הזיכרון איש באמונתו ינהג, איש איש עם צערו, כאבו ושברו, כל אחד לפי דרכו".

השופטת וילנר הדגישה, כי למרות עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה, וחרף המלצת הגורמים המקצועיים לאשר את בקשת העותרים, שר הביטחון בחר שלא להציג לפני בית המשפט את עמדתו-הוא, על שיקוליו ונימוקיו; לעמוד על שינוי נסיבות רלוונטי; ולנסות לשכנע כי זו הפעם יש להותיר את החלטת השר על כנה. זאת, על אף שכידוע, ובהתאם לפסיקה, עמדו לפני השר מספר אפשרויות בהקשר זה – הצגת עמדתו על ידי היועמ"ש; לבקש קבלת ייצוג עצמאי; או להציג את עמדתו בעצמו. השר בחר כאמור, וטעמיו עמו, שלא לנקוט באף אחת מדרכים אלו, והדבר אומר דרשני. השופטת וילנר ציינה, כי התוצאה שאליה הגיע בית משפט זה בעתירות הקודמות אינה מובנת מאליה, אך בהיעדר הנמקה מבוררת מצד שר הביטחון לסטייה מפסקי הדין הרלוונטיים, אין מנוס אלא ללכת בתלם שנחרש זה לא מכבר בפסיקתו של בית משפט זה בסוגיה הנדונה, ולקבל את העתירה.

השופט שטיין ציין כי לא ראה מנוס מלקבל את העתירה מאחר ששר הביטחון בחר שלא להציג ולפרט את עמדתו ואת שיקוליו, ואף לא ביקש להופיע בפני בית המשפט באופן עצמאי. בהקשר זה, חזר השופט שטיין על עמדתו, כפי שהביע בעבר, בכל הנוגע לסוגיית ייצוגם של משיבי המדינה במקרים של חילוקי דעות עם הייעוץ המשפטי לממשלה.